את קמה בבוקר, פוקחת עיניים ומיד מתחיל הלו"ז.
לבשל, לגהץ, לשלוח הודעה למורה,
לקבוע תור לשיננית, הסירים על הכיריים, הצעצועים על הרצפה,
הבגדים מחכים לכביסה
וכמובן שגם בעבודה את צריכה להיות הכי טובה, הכי ממוקדת,
כי זו את שמחזיקה הכול.
אותך- ואת כל הבית.
ובזמן שאת והרצונות שלך נמרחים איפשהו בתוך הכריכים של הבוקר,
משהו קטן בגוף שלך מבקש רק רגע שקט.
מבקש להיזכר באישה שבמראה- זו שפעם הכרת,
בילדה הקטנה שמסתתרת מתחת לכל הקליפות
וההגנות שהיית חייבת לבנות כדי לא להתפרק.
הוא מבקש להיזכר בחלומות שהשארת בצד,
במה שחשוב לך באמת,
בלנשום שוב- לא רק לשרוד.
הוא מבקש לחזור הביתה.
יש ימים שבהם את מצליחה להחזיק הכול,
לחייך, להסביר, להסדיר..
ויש ערבים שבהם הכול שוקע,
ואת פשוט מרגישה ריקה,
לא ריקה מאהבה- אלא ממקום פנימי שבו מותר לך פשוט להיות.
בלי להסביר, בלי לתקן, בלי להסתדר.
אם משהו מזה נוגע בך- זו הסדנה בשבילך.
